קיבוץ כפר החורש שבהרי נצרת הוקם מחדש באוקטובר 1948 על ידי קבוצה של משפחות צעירות ויחידים, בחורים ובחורות חברי תנועת "מכבי הצעיר" מהונגריה שעלו לארץ עם תום מלחמת העולם השנייה ובשנים הקרובות שלאחריה.

סיפורו של גרעין שורשים - התקופה הראשונה:
גרעין תשובה/שורשים- הדרך לצאלים/גבתון.
אנשי תנועת מכבי הצעיר ששרדו את תקופת הגירושים מהונגריה חזרו והתקבצו בבודפשט עם השחרור. ביניהם היו כאלו שחזרו ממחנות השמדה, אחרים ברחו או השתחררו מגיוסם ככוח עזר לעבודת פרך בצבא ההונגרי, אחרים חזרו לאחר שנשבו על ידי הצבא הרוסי והוגלו, היו ששהו במחתרת, אחרים עלו מהמסתור. רובם היו מאורגנים בתנועה כבר בימי המלחמה.
העולים הראשונים שהגיעו לארץ מבין חברי הגרעין המתהווה הם אנשי מכבי הצעיר מ"רכבת קסטנר", הם הגיעו כעולים לגאלים באוגוסט 1945.
הקבוצה השנייה הורכבה מאנשי תנועה שהגיעו באוניות מעפילים, מהם לגאלים ומהם בלתי לגאלים מאיטליה ורומניה בזמנים שונים במהלך 1946.
הקבוצה השלישית שהגיעה דרך בוקרשט באוניה "מכס נורדאו" ישר לעתלית
עוד בהונגריה הוחלט ששמו של הגרעין הראשון לאחר המלחמה יהיה: "תשובה". כלומר, "תשובה ניתן לכל מה שארע לנו" וכמענה חלוצי לסבל ולאימה. עם הצטרפות החברים שהגיעו באוניה מקס נורדאו החליט הגרעין במרץ 1946, שכל דיוניהם יתנהלו בעברית.

"שורשים" הופך ל"צאלים"
הקשר בין הגרעין ההונגרי לקיבוץ מצובה החל באביב 1946 וב- 1 למאי 1946 החליט הגרעין ההונגרי להתאחד עם מצובה.
סוכם שקבוצות מהגרעין תגענה כל אחת למספר שבועות למצובה ולא יאוחר מה- 1 בספטמבר יקבל הגרעין את החלטתו הסופית על ההצטרפות. 29 מוותיקי הגרעין ההונגרי עלו למצובה ומעולי האונייה, מקס נורדאו הועברו 26 לרמת יוחנן ו- 24 לכפר המכבי.
ב- 31 באוגוסט 1946 התקיים ברמת יוחנן דיון על עתיד הגרעין. נכחו 96 חברי הגרעין ומדריכיו.
בכינוס זה גם הוחלף שם הגרעין "תשובה" לשם "שורשים".
בערב ה- 4 בפברואר 1947 הגיע לביקור באופן בלתי צפוי אל גרעין "שורשים" במצובה וברמת יוחנן, ברוך השרוני שהיה מזכיר חבר הקבוצות. הוא הודיע להם שבלילה של מוצאי ט"ו בשבט תהייה עלייה על הקרקע בנגב והם נועדו להיות בין העולים לנקודה שממזרח לקיבוץ אורים. להתארגנות עצמה נותר יום אחד בלבד. באותו לילה הקימו בנקודה המיועדת גדר, מגדל מים, חדר אוכל ללא רצפה ומספר צריפים. עד עלות השחר ניצב על עומדו היישוב המאולתר. כך הוקמו באותו לילה שורשים, מבטחים ועלומה שהצטרפו ל- 11 הנקודות שהוקמו בנגב בסוכות 1946. שמה של שורשים הוסב עד מהרה לצאלים.

גיבתון, צאלים והעליה לכפר החורש
סוכם שבצאלים תהייה תחלופה של חברים. החלק השני של הגרעין עבר להתגורר בשכונת גיבתון בפאתי רחובות בין הכפרים הערביים: קוביבה וזרנוגה. הפלוגה ברחובות יועדה מלכתחילה לסיוע בפרנסה של היישוב שבנגב. בגבתון הוקמו מכבסה וסנדלרייה, גן ירק גדול ומפעל לקונפקציה. בהמשך הוקם שם גם מפעל קטן לליטוש יהלומים. ההנחה של המוסדות שגוף גדול ברחובות יתמוך בגוף הקטן בנגב התבררה כמשגה כלכלי וחברתי. הם עומדים בפני התמוטטות כלכלית מוחלטת.
במהלך שנת 1948 הלך והתבהר חוסר התוחלת של קיום קבוצה המפוצלת בין הנגב לרחובות. בסופם של דיונים אלו וכתוצאה ממעורבות של חבר הקבוצות, התקבלה החלטה להסתפח אל כפר החורש, כפר החורש הראשונה שסבלה מקשיי קיום וממשברים תכופים הגיעה בימי מלחמת העצמאות להתמוטטות מוחלטת. לאחר סיום הקרבות נטשו את המקום כ- 100 חברים, בהם 40 משפחות ולהם 60 ילדים.
אל כפר החורש הגיעו באוקטובר - דצמבר 1948, 108 חברים, 28 ילדים ו- 3 הורי חברים. בינואר 1949 חיו בקיבוץ על ההר 120 חברים.