בין השנים 1933-1948 התיישבה בכפר החורש קבוצת חלוצים, חברי הגרעין הוינאי והקימה את היישוב "כפר החורש" לראשונה.
התמונות והמסמכים המצורפים מספרים את סיפורה של הקבוצה הראשונה "הגרעין הוינאי".

בשנת 1930 התיישבה בכפר החורש קבוצה קטנה של פועלי ייעור וכעבור שלוש שנים, בסוף 1933, עלו חלוצים, חברי הגרעין הוינאי, גרעין של מכבי הצעיר – גורדוניה, על הגבעה הטרשית והקימו את התיישבות הקבע בכפר החורש.
בין השנים 1931-1934 עסקו המתיישבים הראשונים בסלילת כבישים ובניית בתים חדשים בכפר החורש, היער שליד הקיבוץ היה מפעל נרחב של קק"ל והחברים גם עבדו בו. הקיבוץ החל בהכשרת הקרקע לחקלאות בוואדי ספסופה ועסק גם ברעיית צאן.
המפעל העקרי של הקיבוץ היה ייצור חצץ והקבוצה ניגשת לייצור חצץ בקנה מידה רחב – גם עבור הקבוצה וגם עבור היישובים הסמוכים, כתחרות למחצבה בנצרת.
בכל הזמן הזה היו חברי הקיבוץ חשופים להתקפות מכל ערביי הסביבה, גם על הנקודה עצמה וגם בדרך לשטחי החקלאות שהיו בעמק. כמו כן, כל הכבישים שהובילו לטבריה וחיפה היו מותקפות באופן קבוע וגבו מחיר יקר מאנשי הקיבוץ. בשנת 1937 נרצחו שני רועי הקיבוץ, חנוך מץ ושלמה גפני ובשנת 1938 נרצח יוחנן פליישר על הגנת הדרך לקיבוץ. בשנה זו מצבת החברים בכפר החורש עומדת על 140 איש, אישה וילד. היישוב סבל מקשיים רבים כגון: התמודדות על סביבה סלעית, בדידות, חוסר תקציב ומצב בטחוני קשה. המצב הבטחוני מחריף בשנת 1941. בשנת 1943 החלו בבניית בית ההבראה בקיבוץ, כאחד מיני בתי הבראה המוקמים ביערות ברחבי הארץ.
ענפי הקיבוץ העיקריים הם: לול, רפת, מטע, פלחה, בית הבראה ונגריה. כמו כן יש "מפעל" סריגה.
המתיישבים גרים באוהלים, סוכות, צריפים ומספר בתי אבן. יש "חדר קריאה" ופסנתרים.
בתאריך 07-12-1947 הוכרזה ההחלטה על מדינה יהודית. ירושלים והגליל מחוץ להסדר וכך גם כפר החורש. הגבול עובר ליד אדמות מעלול. כפר החורש נמצאת ב"מדינה הערבית".
באוקטובר 1948 בהגיעה הקבוצה ההונגרית נותרו רק מעטים מכפר החורש הראשונה שעד מהרה גם הם עזבו. בפברואר שנת 1949 עוזבת אחרונת המשפחות, משפחת מנדל, את הנקודה.