וצלר אביהו
בן שלמה ואורה. נולד ביום ל' בתשרי תש"י (23.10.1949) בכפר החורש ושם גדל והתחנך. הוא למד בבית הספר היסודי במקום וסיים את בית הספר התיכון ביפעת. הוא היה פעיל מאוד בקרב ילדי המקום והשתתף בכל פעולותיה של תנועת "הנוער העובד והלומד".
שנתיים ריכז את ועדת המחסן של חברת הילדים ושנתיים היה חבר בוועדת התרבות.
הוא היה חובב צילום ושעות רבות השקיע בכך כשמצלמתו מלווה אותו בטיוליו הרבים
בחיק הטבע.
"אבי שלנו" כינו אותו חבריו לכיתה - וכינוי זה ביטא את האהבה ואת החיבה שרחשו לו. הוא לא ידע רוגז וקוצר רוח וכשהייתה קמה המולה בכיתה, הצליח במבט חינני אחד להשרות שקט ושלוה על הכל. הוא אהב להאזין למוסיקה בשעות הפנאי וכן עסק במלאכת יד ויצר דמויות מתיל-נחושת, ושרשרות מגרגרים שונים )עבודות אמנותיות השמורות עד היום בבית הוריו). בכל מסיבה או מאורע חברתי היה הוא החושב והמתכנן וגם המבצע.
הוא היה איש שיחה נעים ונהג חביבות ונימוס עם כל אדם. רגיל היה לעשות כל מה שביקשו ממנו כי אהב לעזור לזולת. הוא התרחק מריב ומדון ומצא לעצמו מקום בחברה ששררה בה אהבת אחים כנה ואמיתית. היו לו הרבה תוכניות לעתיד. הוא ידע את אשר לפניו, כי היה מעורה במשק ומוכן לקבל כל תפקיד שהוטל עליו ולמלא אותו ביעילות.
אבי גויס לצה"ל בנובמבר 1968. הוא הצטיין כחייל טוב ומסור, שהיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. ביום כ"ב באייר תשכ"ט (10.5.1969) נפל בקרב בבקעת הירדן, בעת מרדף אחרי חוליית מחבלים. הובא למנוחת עולמים בכפר החורש.
מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה: "זמן קצר בלבד הכרתי אישית את בנכם אביהו אך מתוך דברי מפקדיו שליווהו במשך כל שירותו עולה תמונת חייל שקט ומסור, הדרוך לכל משימה שתוטל עליו, גם קלה וגם קשה יותר. טוב לבו והנכונות לעזור לזולת אפיינוהו".
אתר יזכור - אבי וצלר
בן שלמה ואורה. נולד ביום ל' בתשרי תש"י (23.10.1949) בכפר החורש ושם גדל והתחנך. הוא למד בבית הספר היסודי במקום וסיים את בית הספר התיכון ביפעת. הוא היה פעיל מאוד בקרב ילדי המקום והשתתף בכל פעולותיה של תנועת "הנוער העובד והלומד".
שנתיים ריכז את ועדת המחסן של חברת הילדים ושנתיים היה חבר בוועדת התרבות.
הוא היה חובב צילום ושעות רבות השקיע בכך כשמצלמתו מלווה אותו בטיוליו הרבים
בחיק הטבע.
"אבי שלנו" כינו אותו חבריו לכיתה - וכינוי זה ביטא את האהבה ואת החיבה שרחשו לו. הוא לא ידע רוגז וקוצר רוח וכשהייתה קמה המולה בכיתה, הצליח במבט חינני אחד להשרות שקט ושלוה על הכל. הוא אהב להאזין למוסיקה בשעות הפנאי וכן עסק במלאכת יד ויצר דמויות מתיל-נחושת, ושרשרות מגרגרים שונים )עבודות אמנותיות השמורות עד היום בבית הוריו). בכל מסיבה או מאורע חברתי היה הוא החושב והמתכנן וגם המבצע.
הוא היה איש שיחה נעים ונהג חביבות ונימוס עם כל אדם. רגיל היה לעשות כל מה שביקשו ממנו כי אהב לעזור לזולת. הוא התרחק מריב ומדון ומצא לעצמו מקום בחברה ששררה בה אהבת אחים כנה ואמיתית. היו לו הרבה תוכניות לעתיד. הוא ידע את אשר לפניו, כי היה מעורה במשק ומוכן לקבל כל תפקיד שהוטל עליו ולמלא אותו ביעילות.
אבי גויס לצה"ל בנובמבר 1968. הוא הצטיין כחייל טוב ומסור, שהיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. ביום כ"ב באייר תשכ"ט (10.5.1969) נפל בקרב בבקעת הירדן, בעת מרדף אחרי חוליית מחבלים. הובא למנוחת עולמים בכפר החורש.
מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה: "זמן קצר בלבד הכרתי אישית את בנכם אביהו אך מתוך דברי מפקדיו שליווהו במשך כל שירותו עולה תמונת חייל שקט ומסור, הדרוך לכל משימה שתוטל עליו, גם קלה וגם קשה יותר. טוב לבו והנכונות לעזור לזולת אפיינוהו".