1973 - מלחמת יום הכיפור...מלחמת יום הכיפורים - רון (רוני) הרצנשטיין ושמואל (מוליק) כספין מגרעין קינן נהרגים ברמת הגולן. 1973 - מלחמת יום הכיפורים - רון (רוני) הרצנשטיין ושמואל (מוליק) כספין מגרעין קינן נהרגים ברמת הגולן.
חזרהעריכה
פרטים (7)
כספין (מוליק) שמואל
כספין שמואל
רון (רוני) הרצנשטיין
הרצנשטיין רון
מכתב מאת גרעין קינן
כספין שמואל
רון (רוני) הרצנשטיין
שמואל כספין
שמואל, בן מלכה ומשה, נולד ביום כ"א באייר תשי"ג (6.5.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי" ובבית-הספר התיכון-עירוני ג' בנוה שאנן. הוא היה תלמיד מעמיק ובעל מחשבה בוגרת בענייני חברה ומדינה. מטבעו היה ביישן במקצת ומסוגר. לא הרבה בדיבורים והשתתף בשיעורים בעיקר כשהיו פונים אליו. לדברי מורתו "היה שמואל מאותם תלמידים, שרק חלק קטן מאישיותם בא לידי ביטוי בין כותלי בית-הספר". הוא היה מוסיקאי מצטיין והפליא לנגן בגיטרה כבר בבית-הספר, ובעיקר ניגן מוסיקת "פופ". כתב עליו ידידו: "מוסיקאי בעל נפש של אמן, גיטריסט בחסד-עליון. ציר-חייו: המוסיקה. מאזין, מנגן, לומד מוסיקה, משתלם בנגינה אצל מיטב המורים. בכל רגע של פנאי, אפילו בתקופת שירותו בצבא, היה נוטל את הגיטרה ומנגן. עתידו היה ברור לו: לימוד מוסיקה, ברמה הגבוהה ביותר ובצורה הרחבה והמעמיקה ביותר, תוך התרכזות על גיטרה". הוא היה אינדיבידואליסטן קיצוני, מופנם, מסוגר בתוך עצמו, נוטה לנתק עצמו מענייני החברה, אוהב להתבודד, מרבה במחשבה ובהגות. כתב חברו: "בעל גישה חברתית כמעט אנרכיסטית, יש בו אמונה פנימית חזקה בעובדת היות האדם יצור טוב מיסודו ועל בסיס זה, ולאחר שלמד את הנושא בצורה מעמיקה, יצר וגיבש לעצמו ראייה חברתית יוצאת דופן". עם זאת היה בעל הומור וברגעים שנחה עליו הרוח היה מסוגל לשעשע ולהצחיק את כל חבריו, שאהבוהו וקראו לו בשם חיבה "מוליק". הוא היה תמיר וענק בקומתו, רחב-כתפיים, ממושקף ובעל זקן עבות ושפם גדול.
שמואל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר שהצטרף לגרעין בקיבוץ כפר-החורש, שירת בשל"ת, עבר טירונות-נח"ל, שירת בהיאחזות מצפה-שלם, השתלם בקורס שריון ובקורס רגמים ונשלח לחטיבת שריון ברמת-הגולן בתפקיד נהג-טנק. הוא לא אהב את חיי-הצבא ולא חיבב את הטנק, אך מילא את תפקידו באמונה ובמסירות. לאחר תקופה קשה של הסתגלות להרגשה של הסתגרות בטנק החל לתפקד כהלכה ולדברי מפקדו "ביצע פקודות בצורה חיובית והגיע לביצועים לגמרי לא רעים". לפני פרוץ המלחמה ניתנה לו אפשרות לעזוב את חיל-השריון ולחזור לשל"ת, אולם על אף שנאתו לטנקים ולמלחמות, העדיף שלא לנטוש את הדרך המשותפת עם חבריו. ביום הכיפורים, בתאריך י"א בתשרי תשל"ד (6.10.1973), השתתף שמואל עם יחידתו בקרב שנערך בצומת ג'וחאדר ברמת הגולן. הטנק שלו נקלע למארב של סורים ונפגע פגיעה ישירה ושמואל נספה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
מפקדו כתב עליו: "הוא הוכיח את יכולתו הרבה ואת עוז-רוחו נוכח פני האויב".
חבריו מגרעין קינ"ן ובית-הספר התיכון-עירוני ג' הוציאו לאור חוברות לזכרו ובהן מדברי חברים על דמותו. חברו-מנוער כתב: "בעל נפש רגישה ומעודנת מאין כמותה ועם זאת חם-מזג, חריף מחשבה וחד-לשון. יצר לעצמו כסות נוקשה, עטף עצמו במעטה של חיספוס. אך דווקא הוא, יותר מאחרים, היה פתוח וער לבעיות של פרטים בחברה, בדרכו שלו". ועוד נכתב עליו: "לא היה מי שישווה לו בטוב-הלב ובחוש ההומור הנפלא שלו. כספין היה ללא ספק משכמו ומעלה מכל הבחינות;" "כספין העשיר אותנו בתוכנו, על-ידי שגילה לפנינו טפח מעולם המוסיקה העשיר והנפלא. תמיד היה קרוב לסובלים ולנדכאים: ברגישות נדירה, כשבקבוק משקה לצדו, גיטרה בידו, ידע להפוך אבל לחוגג". כן מובאים בחוברות דברים מפרי-עטו של שמואל עצמו: "אני רואה למטה / זוג הולך מחובק / הנקבה עם שמלת מיני דבוקה / מדי כמה צעדים הם / נעצרים ומתחבקים חזק / היא נשענת עליו / אני לא מקנא / אבל גם אני רוצה..." עוד כתב, בבטאון בית-ספרו: ..."הטלביזיה והסרטים - למסתפקים במועט, כלומר לאנשים לא-משכילים ביותר. ואילו הספרים מיועדים לאלה הרוצים לחדור יותר לעומקם של הדברים, אנשים משכילים, וכאלה אינם חסרים".
רון, בן חיה ופרץ ז"ל, נולד ביום כ' באייר תשי"ג (5.5.1953) בחיפה ולמד בבית-הספר היסודי "אחדות" בקרית מוצקין ובבית-הספר לקציני-ים בעכו. רון, שכונה רוני בפי בני משפחתו וחבריו, היה תלמיד חרוץ ואהוב מאוד על מוריו וחבריו. כשהיה בן עשר התייתם מאביו, ולדברי אמו נטל רוני על עצמו משימה - שהבית לא ידע עוד צער. ברוחו הטובה, בתכונותיו החיוביות ובעליזותו הטבעית, השרה אווירה מיוחדת בבית. הוא היה פעיל בסניף תנועת הנוער העובד בקרית חיים. אהבת הים הביאה אותו לבית-הספר לקציני-ים בעכו, שם עשה חיל בלימודיו.
רון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 ושירת בנח"ל המוצנח. הוא הצטרף לגרעין נח"ל בקיבוץ כפר-החורש ועבר את המסלול המקובל לחיילי הנח"ל - של"ת במשק, טירונות, שירות בהיאחזות מצפה-שלם ושירות בגדוד צנחנים. הוא עבר קורס צניחה וקורס חבלה והיה חבלן ביחידת צנחנים. בזכות רוחו הטובה התחבב רוני על מפקדיו ועל חייליו בצבא. למרות קשיי האימונים והמסעות המפרכים, לא פיגר רוני מעולם. להיפך, הוא היה בין המעודדים את הזולת ונכון תמיד לעזור לחבר. הוא אהב את מקצוע החבלה, השקיע מאמץ רב בלימודו והתייחס ברצינות ובאחריות רבה לכל תפקיד שהוטל עליו. אחד ממפקדיו אמר עליו: "רני לא ידע את הביטוי 'לא יכול' ", וחבר שלו כתב כי רוני היה סמל חי של שמחת החיים וחדוותם. במסיבות ובפגישות חברים, בצבא או בקיבוץ, היה רוני הרוח החיה. את השירות בנח"ל אהב בעיקר כיוון שיכול היה לשרת תקופות ארוכות במחיצת חברים ותיקים. הוא היה מארגן הפעילות החברתית של הגרעין ומפקדיו מעידים עליו שהיה חייל מסור וממושמע. במלחמת יום הכיפורים היה רוני חבלן בגדוד צנחנים, שלחם בקרבות הבלימה נגד כוחות הסורים שפלשו לרמת הגולן. בתל סאקי עמד עם חבריו הלוחמים אשר בעוז רוחם ובנשקם לחמו מעטים נגד טורי שריון של הסורים, שהסתערו עליהם. רוני הפעיל מקלע כבד ובתוך אש כבדה ניצב חשוף וזקוף בעמדתו וירה בסורים. הוא נפגע ונהרג ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בתל סאקי והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
שמואל, בן מלכה ומשה, נולד ביום כ"א באייר תשי"ג (6.5.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי" ובבית-הספר התיכון-עירוני ג' בנוה שאנן. הוא היה תלמיד מעמיק ובעל מחשבה בוגרת בענייני חברה ומדינה. מטבעו היה ביישן במקצת ומסוגר. לא הרבה בדיבורים והשתתף בשיעורים בעיקר כשהיו פונים אליו. לדברי מורתו "היה שמואל מאותם תלמידים, שרק חלק קטן מאישיותם בא לידי ביטוי בין כותלי בית-הספר". הוא היה מוסיקאי מצטיין והפליא לנגן בגיטרה כבר בבית-הספר, ובעיקר ניגן מוסיקת "פופ". כתב עליו ידידו: "מוסיקאי בעל נפש של אמן, גיטריסט בחסד-עליון. ציר-חייו: המוסיקה. מאזין, מנגן, לומד מוסיקה, משתלם בנגינה אצל מיטב המורים. בכל רגע של פנאי, אפילו בתקופת שירותו בצבא, היה נוטל את הגיטרה ומנגן. עתידו היה ברור לו: לימוד מוסיקה, ברמה הגבוהה ביותר ובצורה הרחבה והמעמיקה ביותר, תוך התרכזות על גיטרה". הוא היה אינדיבידואליסטן קיצוני, מופנם, מסוגר בתוך עצמו, נוטה לנתק עצמו מענייני החברה, אוהב להתבודד, מרבה במחשבה ובהגות. כתב חברו: "בעל גישה חברתית כמעט אנרכיסטית, יש בו אמונה פנימית חזקה בעובדת היות האדם יצור טוב מיסודו ועל בסיס זה, ולאחר שלמד את הנושא בצורה מעמיקה, יצר וגיבש לעצמו ראייה חברתית יוצאת דופן". עם זאת היה בעל הומור וברגעים שנחה עליו הרוח היה מסוגל לשעשע ולהצחיק את כל חבריו, שאהבוהו וקראו לו בשם חיבה "מוליק". הוא היה תמיר וענק בקומתו, רחב-כתפיים, ממושקף ובעל זקן עבות ושפם גדול.
שמואל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר שהצטרף לגרעין בקיבוץ כפר-החורש, שירת בשל"ת, עבר טירונות-נח"ל, שירת בהיאחזות מצפה-שלם, השתלם בקורס שריון ובקורס רגמים ונשלח לחטיבת שריון ברמת-הגולן בתפקיד נהג-טנק. הוא לא אהב את חיי-הצבא ולא חיבב את הטנק, אך מילא את תפקידו באמונה ובמסירות. לאחר תקופה קשה של הסתגלות להרגשה של הסתגרות בטנק החל לתפקד כהלכה ולדברי מפקדו "ביצע פקודות בצורה חיובית והגיע לביצועים לגמרי לא רעים". לפני פרוץ המלחמה ניתנה לו אפשרות לעזוב את חיל-השריון ולחזור לשל"ת, אולם על אף שנאתו לטנקים ולמלחמות, העדיף שלא לנטוש את הדרך המשותפת עם חבריו. ביום הכיפורים, בתאריך י"א בתשרי תשל"ד (6.10.1973), השתתף שמואל עם יחידתו בקרב שנערך בצומת ג'וחאדר ברמת הגולן. הטנק שלו נקלע למארב של סורים ונפגע פגיעה ישירה ושמואל נספה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
מפקדו כתב עליו: "הוא הוכיח את יכולתו הרבה ואת עוז-רוחו נוכח פני האויב".
חבריו מגרעין קינ"ן ובית-הספר התיכון-עירוני ג' הוציאו לאור חוברות לזכרו ובהן מדברי חברים על דמותו. חברו-מנוער כתב: "בעל נפש רגישה ומעודנת מאין כמותה ועם זאת חם-מזג, חריף מחשבה וחד-לשון. יצר לעצמו כסות נוקשה, עטף עצמו במעטה של חיספוס. אך דווקא הוא, יותר מאחרים, היה פתוח וער לבעיות של פרטים בחברה, בדרכו שלו". ועוד נכתב עליו: "לא היה מי שישווה לו בטוב-הלב ובחוש ההומור הנפלא שלו. כספין היה ללא ספק משכמו ומעלה מכל הבחינות;" "כספין העשיר אותנו בתוכנו, על-ידי שגילה לפנינו טפח מעולם המוסיקה העשיר והנפלא. תמיד היה קרוב לסובלים ולנדכאים: ברגישות נדירה, כשבקבוק משקה לצדו, גיטרה בידו, ידע להפוך אבל לחוגג". כן מובאים בחוברות דברים מפרי-עטו של שמואל עצמו: "אני רואה למטה / זוג הולך מחובק / הנקבה עם שמלת מיני דבוקה / מדי כמה צעדים הם / נעצרים ומתחבקים חזק / היא נשענת עליו / אני לא מקנא / אבל גם אני רוצה..." עוד כתב, בבטאון בית-ספרו: ..."הטלביזיה והסרטים - למסתפקים במועט, כלומר לאנשים לא-משכילים ביותר. ואילו הספרים מיועדים לאלה הרוצים לחדור יותר לעומקם של הדברים, אנשים משכילים, וכאלה אינם חסרים".
רון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 ושירת בנח"ל המוצנח. הוא הצטרף לגרעין נח"ל בקיבוץ כפר-החורש ועבר את המסלול המקובל לחיילי הנח"ל - של"ת במשק, טירונות, שירות בהיאחזות מצפה-שלם ושירות בגדוד צנחנים. הוא עבר קורס צניחה וקורס חבלה והיה חבלן ביחידת צנחנים. בזכות רוחו הטובה התחבב רוני על מפקדיו ועל חייליו בצבא. למרות קשיי האימונים והמסעות המפרכים, לא פיגר רוני מעולם. להיפך, הוא היה בין המעודדים את הזולת ונכון תמיד לעזור לחבר. הוא אהב את מקצוע החבלה, השקיע מאמץ רב בלימודו והתייחס ברצינות ובאחריות רבה לכל תפקיד שהוטל עליו. אחד ממפקדיו אמר עליו: "רני לא ידע את הביטוי 'לא יכול' ", וחבר שלו כתב כי רוני היה סמל חי של שמחת החיים וחדוותם. במסיבות ובפגישות חברים, בצבא או בקיבוץ, היה רוני הרוח החיה. את השירות בנח"ל אהב בעיקר כיוון שיכול היה לשרת תקופות ארוכות במחיצת חברים ותיקים. הוא היה מארגן הפעילות החברתית של הגרעין ומפקדיו מעידים עליו שהיה חייל מסור וממושמע. במלחמת יום הכיפורים היה רוני חבלן בגדוד צנחנים, שלחם בקרבות הבלימה נגד כוחות הסורים שפלשו לרמת הגולן. בתל סאקי עמד עם חבריו הלוחמים אשר בעוז רוחם ובנשקם לחמו מעטים נגד טורי שריון של הסורים, שהסתערו עליהם. רוני הפעיל מקלע כבד ובתוך אש כבדה ניצב חשוף וזקוף בעמדתו וירה בסורים. הוא נפגע ונהרג ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בתל סאקי והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.